דב"ע נד/229 - 3

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעה לפיצויי פיטורים ופיצויים שונים אחרים הקשורים להעסקה שהוגשה על ידי תובע שפוטר מעבודתו באולמות האירועים של הנתבעת. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בפברואר 1990 ופוטר בספטמבר 1992. התובעת טענה כי מגיעים להם פיצויי פיטורים, תמורה בגין הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי ביגוד וגמול בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בשבת. בתוך כך, הנתבעת חלקה על טענות אלה וקבעה כי התובע פוטר מטעמי משמעת ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לתמורה מוקדמת. עוד נטען, כי התובעת נעדרה מעבודתה מספר חודשים ולא הצליחה להוכיח את רציפות תקופת העסקתם. לאחר בחינת חומר הראיות וחקירת הצדדים בחקירה נגדית, מצא בית הדין כי הנתבעת לא הוכיחה כי יש לשלול מהתובעת את כל זכויותיה בעקבות פיטוריה. באשר לפיצויי פיטורים והתחשבות בהודעה מוקדמת, פסק בית הדין לטובת התובעים ופסק להם 2,875 ש"ח בגין פיצויי פיטורים ו-639 ש"ח בגין הודעה מוקדמת, הן בהפרשי הצמדה והן בריבית משפטית מספטמבר 1992 ועד לפירעון מלא. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובע לגמול שעות נוספות, שכן הם לא סיפקו הוכחה מספקת למספר שעות העבודה. בית המשפט דחה גם את התביעות לקצבת ביגוד ופדיון חופשה שנתית. התובע היה זכאי לפדיון דמי הבראה, בהם הודתה הנתבעת, בסך 1,939 ₪ בתוספת ריבית. כמו כן, בית הדין נעתר לתביעת התובעים לגמול עבור עבודתם בשבתות, ופסק להם 422 ₪ בתוספת ריבית. כל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו. השופט ציין גם את הזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.