תלה"מ 38054-09-20

תקציר

הנתבע היהודי והתובעת, שהיא אמו של ילדם הקטין, עברו פרידה וכעת הם חלוקים בגובה המזונות שעל הנתבע לשלם עבור גידול ילדם. על פי הדין האישי החל, חובתו של האב כלפי ילדו הקטין מתחת לגיל שש היא לדאוג לצרכיו ההכרחיים, שהוא חיוב עצמאי ומוחלט שאינו תלוי בהכנסות האם. עבור ילדים בגילאי שש עד שמונה עשרה, שני ההורים אחראים לספק את צרכיהם בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. בית המשפט, במקרה זה, קבע תחילה את צרכי הקטין, שהסתכמו ב-1,300-1,400 שקל בחודש, כולל צרכים הכרחיים וצדקה. השופטת החליטה שלא לחייב את הנתבעת בגין כל סעיף או דמי מזונות, שכן טענותיה של התובעת לא היו מוצדקות, והיא ובנה הקטין התגוררו עם הוריה, ללא שכר דירה. לאחר מכן נבדקו יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. הכנסותיו של התובע נאמדו בכ-10,500 ₪ לחודש, כולל שכרה, קצבתה ועבודתה כעצמאית, ואילו הכנסתו הפנויה של הנתבעת נאמדה בכ-4,100 ₪ לחודש, למרות שמצבו הרפואי מגביל את שעות עבודתו. בית המשפט קבע כי יחס ההכנסה הפנויה של ההורים הוא 72% לתובע ו-28% לנתבע. גם הזמן המוגבל שבילה האב עם ילדו - ארבע שעות שבועיות - נלקח בחשבון. בית המשפט קבע כי הנתבעת תשלם 1,400 ₪ לחודש עבור צרכיו החיוניים של הילד ו-84 ₪ עבור צרכים לא חיוניים עד הגיעם לגיל שש, ולאחר מכן יופחתו דמי המזונות ל-950 ₪ לחודש. בנוסף, שני ההורים ישתתפו בהוצאות הרפואיות, החינוכיות והאחרות החריגות של הילד בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. כמו כן חויב האב לרכוש בגדים ונעליים עבור הילד פעמיים בשנה או להעביר לאם 500 ש"ח לצורך כך. החלטה זו פירטה את חובת המזונות, לרבות השתתפות האב בכל צרכי הילד, תוך הבטחת התחייבות האם להשלמת צרכיו האחרים של הילד. צווי המזונות הזמניים שהיו בתוקף בעבר יישארו בתוקף עד לפסק הדין הרשמי.