ע"א 740/75

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס למספר ערעורים וערעורים נגדיים בנוגע לרכישה לצרכי ציבור של החזקה במבנים באזור התצוגה הישן של תל אביב. המבנים המדוברים שימשו כבתי מלאכה של דיירים מוגנים. הנושא המרכזי היה הפיצוי המגיע לדיירים אלה בעקבות הרכישה. בית המשפט קבע כי כאשר הרכישה היא לחזקה בלבד ולא לנכס עצמו, דיירים שפונו זכאים לדמי מפתח מלאים, אשר צריכים להיקבע על פי מה שהדייר המוגן ידרוש לעזוב מרצון. יש להעריך את הפיצוי נכון למועד הודעת הרכישה, אולם ניתן לחשב את הפיצוי הנוסף בגין העברה כפויה של העסק למקום אחר החל ממועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. שוכרים הממשיכים להחזיק בחוזה השכירות לא צריכים לקבל את הריבית מנוכה מהפיצויים שלהם, ואין לשלול מהרשות הרוכשת ריבית אלא אם כן יש ראיות להתנהגות בלתי סבירה. יתר על כן, הרשות הרוכשת אינה צריכה לשלם פיצוי עבור מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי, אלא צריכה לשלם עבור מבנים הנמצאים בחוזה השכירות או המשמשים את השוכר, אלא אם כן המשכיר מתנגד. באופן ספציפי, בית המשפט פסק בערעורים של דוידוביץ', אלבוים, אלבן והירשנבאום, והורה על דרגות שונות של פיצוי וריבית בהתבסס על נסיבות אישיות. פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בוטלו והורו על מתן פסקי דין חדשים, בהתחשב בקווים המנחים שקבע בית המשפט העליון.