ע"א 7870/09

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של המערער, בעיקר בשל היעדרו ואי קיומו הפוטנציאלי של הסכם מכריע משנת 1957 שהמערער לא הציג, למרות שטען כי ראה אותו. היעדרות זו משמעותית ומעוררת חזקה כי המסמך לא היה תומך בטענות המערער. תחת זאת בחן בית המשפט הסכם משנת 1971, המבחין בבירור בין המגרש שבבעלות המינהל לבין דירת החדר המושכרת למנוח. הסכם שני זה, על תנאיו הספציפיים ובהיעדר כל סקיצה טריטוריאלית, סותר את טענות המערערת לזכויות במקרקעין. גם הראיות הנוספות של המערער, כגון מכתבים ורישומים היסטוריים, לא ביססו את טענותיו. זאת ועוד, אי התאמות בגביית דמי החכירה נחשבו לטעויות ולא הקנו למערערת זכויות כלשהן במקרקעין. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר תחולתו של חוק רישום הדיור הציבורי בשל היעדר זכאות מוכחת במקרקעין. נוכח ממצאים אלה, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט קמא ודחה את הערעור, ללא צו להוצאות בגין משא ומתן קודם לפשרה. השופטים א' חיות וא' פוגלמן הצטרפו להחלטה שניתנה על ידי השופט י' עמית ביום 28.7.2014.