ת"א 1537/05

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתובע שנפצע קשה בתאונה, והותיר אותו משותק עם שיתוק מוחלט בפלג גופו התחתון. המחלוקת העיקרית היא לגבי תוחלת החיים שלו, המושפעת מנכותו, כמו גם ההיסטוריה שלו של שימוש בסמים קשים ועישון. מומחה שמונה על ידי בית המשפט, פרופ' רביד, סבר כי תוחלת החיים של התובע היא 22-25 שנים, בהתחשב בגילו, מצבו הבריאותי והרגליו. עם זאת, השופט, לאחר ששקל את טענות שני הצדדים, החליט להתערב במידת מה במסקנת המומחה. הם פסקו כי אין להפחית את תוחלת חייו של התובע בשליש בשל היותו מכור לסמים לשעבר, שכן התאונה שהותירה אותו משותק הפחיתה משמעותית את הסיכון לתאונות ולטראומה הקשורה בהתמכרות לסמים. השופט שקל גם את איכות החיים הנוכחית של התובע, שנראתה טובה מכפי שציפה פרופ' רביד, ולכן קבע כי הפחתה של 25% תהיה ראויה יותר מההפחתה המומלצת על ידי המומחה בשליש. בסופו של דבר קבעה השופטת כי יש לקבוע את תוחלת החיים של התובע, בעקבות התאונה, ל-21 שנים נוספות. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את מכלול הגורמים ואת חוות דעתו של המומחה, אם כי השופט הכיר בכך שגם בסיוע מומחים, קביעת תוחלת החיים נותרה מדע לא מדויק.