ע"פ 39640-10-11

תקציר

פסק הדין דן במהימנותם של עדים ובממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, שדנה במקרה של תקיפה אלימה. בית משפט קמא מצא כי עדויות עדי התביעה היו עקביות והגיוניות, בעוד שבעדויות הנאשמים היו סתירות מהותיות, והנאשמים נמלטו מהמקום מיד לאחר האירוע. ערכאת הערעור מסכימה כי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתם של נאשמים 1 ו-2 מעבר לספק סביר באישומים של חבלה בנסיבות מחמירות. אשר לנאשם 3, בית המשפט מצא כי טענתו בדבר ניסיון להפריד בין הלוחמים אינה אמינה, אך הראיות אינן תומכות במסקנה כי ידע על הדקירה שביצעו נאשמים 1 ו-2 או סייע לה. לפיכך, יש לזכות את נאשם 3 מאשמת החבלה המחמירה ובמקום זאת להאשים אותו בעבירה הפחותה של תקיפה בנסיבות מחמירות. בית המשפט דן גם בגזר דינם של הנאשמים. בהתחשב בתקופת מעצר הבית שכבר ריצו הנאשמים, גילם הצעיר והיעדר עבר פלילי, עונש המאסר בפועל שהוטל על נאשמים 1 ו-2 מופחת ל-15 חודשים. לגבי נאשם 3 יבקש בית המשפט את חוות דעתו של הממונה על עבודות ציבוריות בדבר האפשרות של עבודות שירות במקום מאסר.