ת"א 19156-09-15

תקציר

התובעת, שבבעלותה בניין שנהרס בשל עבירות בנייה, תבעה את הנתבעים – העירייה, מפקחי הבנייה ונציגיה המשפטיים – בגין נזקים, בטענה שרשלנותם גרמה לה להפסדים כספיים. עם זאת, השופט לא מצא אחריות מצד הנאשמים. אי הבאת עדים רלוונטיים על ידי התביעה פגעה בעניינו של התובע. עוד התברר כי פעולותיה של התובעת ביחס למקרקעין היו בלתי חוקיות, שכן היא החכירה את המבנה למגורים, למרות שייעודו היה לשטח ציבורי פתוח. בנוסף, המבנה נבנה ונעשה בו שימוש ללא ההיתרים הנדרשים, דבר המהווה עבירה לפי חוק התכנון והבניה. טענותיה של התובעת כי היה עליה להיכלל כנתבעת בתיק הפלילי נגד השוכרת, וכי היה על הנתבעים להתייעץ עמה טרם ביצוע צו ההריסה, לא היו משכנעות. השופט הדגיש כי לנתבעים לא הייתה חובה להפעיל שיקול דעת בביצוע צו ההריסה של בית המשפט וכי לתובע הייתה אפשרות לערער על הצו אך בחר שלא לעשות כן. נזקיה של התובעת יוחסו למעשיה ולמחדליה שלה; לפיכך, תביעתה נגד הנתבעים נדחתה. בעקבות זאת חויבה לשלם לנאשמים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.