בג"צ 10017/09

תקציר

ממשלת ישראל החליטה להקצות 65 מיליון שקלים למתן טיפולי שיניים משמרים לילדים, כחלק מהגדלת תקציב סל שירותי הבריאות. שלוש עתירות הוגשו נגד החלטה זו, בטענה כי היא אינה חוקית משום שהיא עוקפת את הליך האישור הקבוע בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק טעון אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לכל תוספת לתחומי אספקת הבריאות בסל. המדינה טענה כי ההחלטה היא רק שלב ראשון בתהליך וכי פרטי התוכנית יגובשו בהמשך. בית המשפט הוציא צו על תנאי, שחייב את הממשלה להקים צוות בין-משרדי שיגבש תוכנית. תוכנית זו, שסיפקה טיפולי שיניים לילדים עד גיל 8, טעונה את אישור המחוקק ואומצה על ידי הממשלה. עם זאת, מקור המימון לשנת 2011 נותר לא ברור. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם החלטת הממשלה מנוגדת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. בית המשפט בחן את סעיף 6 לחוק, המגדיר את תחומי מתן שירותי הבריאות, ומצא כי טיפולי שיניים משמרים לילדים אינם נופלים בקטגוריות הקיימות. בעוד שטיפולים מסוימים יכולים להיחשב כטיפול רפואי אמבולטורי, כוונת המחוקק ומבנהו של החוק הצביעו על כך שיש לפרש מונח זה בצמצום. יתר על כן, מהחלטת המחוקק לכלול במפורש רפואת שיניים מונעת לילדים בחוק משתמע כי טיפולי שיניים אחרים הוחרגו במכוון. מאחר שהחלטת הממשלה הוסיפה למעשה תחום חדש לסל שירותי הבריאות, היא דרשה את אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת או תיקון לחוק. מאחר שהמדינה הצהירה כי לא תבקש אישור כזה, והחוק לא תוקן, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטה אינה חוקית. טענות נוספות הנוגעות ל"פשרת אורון", שיצרה לכאורה חובה ממשלתית להקצות את תוספת התקציב ספציפית לתרופות מצילות חיים או מאריכות חיים, וחובת היוועצות עם מועצת הבריאות וועדת סל הבריאות, לא הוכרעו כיוון שלא היו מרכזיות בפסק הדין. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על הנהלים הקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי לשינוי סל שירותי הבריאות והפך את הצו המותנה למוחלט וביטל את החלטת הממשלה. המדינה חויבה לשאת בהוצאות העותרים. השופט מלצר הדגיש את תפקידה המוסדי של הכנסת בפיקוח על פעולות הממשלה ואת הצורך לכבד את הליך האישור הקבוע בחוק. השופט עמית הסכים עם פסק דינה של השופטת נאור ועם דברי השופט מלצר.