ע"פ 3731/12

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא, ודחה את הערעור על ההרשעה תוך קבלת הערעור על גזר הדין באופן חלקי. המערער היה מעורב בשורה של עבירות, לרבות שוד ותקיפה מינית, שהתאפיינו בדפוס פעולה מובהק שכוון בעיקר כלפי נשים במקומות ספציפיים. ממצאיו של בית משפט קמא, שהתבססו הן על ראיות ישירות והן על ראיות נסיבתיות, לצד עדויות המתלוננים והמומחים, נחשבו אמינים ומהימנים. בית המשפט הדגיש מאוד את ראיות הדנ"א, אשר קשרו את המערער באופן הדוק לאחת העבירות, והציגו הסתברות זניחה לחשוד חלופי, ובכך דחה את טענת המערער כנגד מהימנותן. ראיות מפלילות נוספות כללו את שקריו של המערער במהלך חקירתו במשטרה, נוכחותו שאומתה על ידי נתוני איכון הטלפון הנייד ואי עדותו בבית המשפט, דבר שחיזק עוד יותר את טענת התביעה. בית המשפט אמנם הכיר בהשפעה הקשה של עבירות המערער על הקורבנות, שגרמה לטראומה נפשית ניכרת, אך בסופו של דבר הפחית את העונש המקורי בשנה אחת בשל הודאתו של המערער בחלק מהאישומים ובהיעדר עבר פלילי קודם, והגיע לעונש סופי של שבע שנים. ההחלטה הדגישה את חשיבות ההגנה על חפים מפשע מפני עבירות דומות והצדיקה את הענישה כתואמת את התקדימים המשפטיים המבוססים לפשעים מסוג זה.