אפ"ח 57400-07-15

תקציר

בית המשפט החליט כי הצו המדובר אינו פסק דין ולכן אינו ניתן לאכיפה. הצו, שניתן לאחר פסק דין סופי למזונות, אינו אלא תרגום מתמטי של זכויות שכבר נקבעו. היא אינה מחליטה על זכויות חדשות כלשהן והיא, למעשה, החלטה מנהלית הפועלת בדרג ביצועי. ככזו, היא כפופה לתקופת התיישנות של חמש שנים לאכיפת פסקי חוץ, ולפיכך תביעת המבקש נדחית על פי חוק. ניתן להבחין בין הפסיקה והוראות החוק עליהן הסתמך המבקש לבין המקרה הנוכחי. פרשת גרבר, למשל, עסקה ביכולת אכיפה של החלטת ביניים, ואילו כאן הצו המדובר ניתן לאחר פסק דין סופי. זאת ועוד, חוות הדעת עליה הסתמך המבקש תומכת דווקא במסקנה כי הצו אינו פסק דין אלא עניינו אכיפת פסק הדין הקיים. בית המשפט מבהיר כי אין בהחלטתו כדי למנוע מהמבקש להגיש תביעה נוספת הקשורה למזונות הילדים או לחוב. עם זאת, מאחר שלא הוגשה בקשה לאכיפת פסק הדין למזונות או להארכת תקופת ההתיישנות, בית המשפט אינו מתייחס לסוגיות אלה. בהינתן שהמשיב אינו חולק על אי תשלום מזונותיו ובהתחשב בשלב המוקדם בו הוכרעה התביעה, מחליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות.