עת"א 44814-10-11

תקציר

פסק הדין דן בזכויות האסירים בישראל בנוגע לשימוש בטלפון ובסמכויות שירות בתי הסוהר. על פי הפקודה והתקנות, למנהל שב"ס יש זכות לשלול מאסירים הטבות, לרבות קשר טלפוני, על סמך התנהגותם. עם זאת, החלטה זו כפופה לביקורת שיפוטית, המעריכה את סבירותה ומידתיותה של השלילה. על בית המשפט לבחון את האיזון בין הפגיעה בזכויות האסיר לבין ההצדקות שהציג שב"ס. פסק הדין מדגיש כי ככל שהזכות קרובה יותר לזכויות אדם בסיסיות, כך צריכה להיות ההצדקה לשלילתה חזקה יותר. השופט מדגיש כי אמנם המאסר מגביל זכויות מסוימות, אך אינו שולל כל קשר עם העולם החיצון. הזכות לקשר טלפוני היא חיונית, שכן היא מאפשרת לאסיר לתקשר ולתקשר עם אחרים, ומהווה צורך אנושי בסיסי. לכן, אין לאפשר כל הכחשה מעבר לנדרש לניהול תקין של המתקן. פסק הדין דן גם בזכות השימוע, וקובע כי כאשר שלילת טובת הנאה מבוססת על מידע חסוי, יש לתת לאסיר הזדמנות להגיב. במקרה דנן, החלטת נציב שב"ס למנוע מהעותר קשר טלפוני ללא שימוע הייתה בלתי ראויה ופגעה באופן בלתי מידתי בזכויותיו הבסיסיות. השופט פוסק לטובת העותר, וקובע כי שלילת הטבות או קשר ללא הליך שימוע מקדים וממצה אינה חוקית. החלטה זו צריכה להיות מועברת לצדדים המעורבים.