ת"א 3123/99

תקציר

עניינו של פסק הדין בתביעה לפסק דין הצהרתי בדבר בטלות החלטת הנתבעת השנייה, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, לפסול את מועמדות התובעת לחברות באגודה, בצירוף פיצוי כספי בסך 300,000 ₪. לחילופין, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בסך 1,800,000 ₪. התובע החל לעבוד בחברה הנתבעת כנהג בשנת 1992 והגיש בקשה לחברות בשנת 1996. מועמדותו אושרה שנה לאחר מכן. עם זאת, בעקבות תלונות על התנהלותו של התובע ואי עבודתו על פי הנחיות, לצד רושם שלילי עליו במהלך שימוע, המליצה ועדת הקבלה הארצית של הנתבעת להסיר את מועמדותו, דבר שאישרה הנהלת הנתבעת. התובע ערער, אך הערעור נדחה. התובע טען כי הנתבע הוא גוף ציבורי, או גוף כפול, ועל כן עליו לפעול על פי כללי המשפט הציבורי, דבר שלא עשה בעניינו. מנגד, טענה הנתבעת כי יש לה שיקול דעת מוחלט בקבלה או דחייה של מועמד וכי התובע ויתר על זכויותיו בתביעות כלשהן באמצעות חתימה על הסכם מינוי. בית המשפט מצא כי בעוד שלנתבעת שיקול דעת, עליה לפעול באופן תקין וסביר, דבר שלא עשתה ביחס לתובע. לגופו של עניין, הנתבעת לא קיימה נוהל משלה להעסקת התובעת בשלושה ענפים שונים, כל אחד במשך שלושה חודשים לפחות, דבר שפגע קשות בתהליך קבלת ההחלטות. זאת ועוד, הסעיפים בהסכם המינוי לפיהם התובע מוותר על זכויותיו אם מועמדותו תוסר נמצאו פסולים, שכן יש לבחון את מועמדותו על פי התקנות והנהלים. לפיכך, בית המשפט קיבל חלקית את התביעה. היא ביטלה את ההחלטה לפסול את מועמדותו של התובע והכריזה עליה כבלתי חוקית, אך דחתה את התביעה הכספית בשל היעדר ראיות לנזק כספי. גם התביעה כנגד הנתבעים הבודדים, שהיו חברים באגודה הנתבעת, נדחתה מאחר שהתובע לא הוכיח כל עילת תביעה אישית כלפיהם. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.