ע"פ 30/73

תקציר

המערער הורשע בגרימת מות אשתו ובגרימת חבלה חמורה לאדם אחר, ונידון על ידי בית המשפט המחוזי לעשר שנות מאסר. המערער ערער על הרשעתו בסעיף האישום השני, שעניינו גרימת חבלה חמורה, ועל חומרת עונשו. בתוך כך, המדינה ערערה על זיכויו מאשמת רצח אשתו. בית המשפט העליון קבע כי די בעובדות שהציג בית המשפט המחוזי כדי לבסס קיומה של התגרות, שהיא תנאי מוקדם לעבירת ההריגה. תגובתו של אדם ישראלי מן השורה לתפיסת בן זוגו במעשה ניאוף או מיד לאחריו תהווה התגרות מספקת במקרה זה. בית המשפט סירב להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על עדותו של המערער, ואישר את הזיכוי מאשמת הרצח. באשר לאישום השני של גרימת חבלה חמורה, הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי פעולת הירי של המערער לתוך הבית לא הייתה מתוך הגנה עצמית בלבד, שכן הוא לא בירר את זהות היורה או את מטרתו, ולפיכך מהווה מעשה אלימות בלתי חוקי. בית המשפט העליון הוסיף ואישר את ההרשעה בעבירה של גרימת חבלה חמורה, אך סבר כי עונש עשר השנים קל למדי. בית המשפט הדגיש את הנסיבות המחמירות, לרבות גישתו של המערער לנשק צבאי כקצין קבע בצה"ל, ודחה את שני הערעורים.