ע"מ 1176/08

תקציר

המערערת רכשה נכס מתוך כוונה להשכירו, אולם טענת המשיב טענה כי אין הוכחה לתוכנית עסקית. השופט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי אמנם לא הייתה קיימת תוכנית עסקית פורמלית, אך ניכרה הכוונה להשכיר את הנכס. עיסוקו של המערער היה אך ורק בהשכרת שטחי מסחר, והנכס הושכר בסופו של דבר בהצלחה לאחר תקופה של ארבע שנים, אשר בתחום המקרקעין אינה יכולה להיחשב זמן רב. השופט לקח בחשבון גם את מיומנותה ומקצועיותה של החברה של המערערת, שנמצאת בבעלות חברת נדל"ן בולטת, ומנהלת את הנכס המושכר. הוכר כי המערערת בחרה שלא להשכיר את הנכס בתקופה הנדונה משום שדמי השכירות הפוטנציאליים היו נמוכים מדי, וציפייתה של המערערת לדמי שכירות גבוהים יותר בעתיד אכן התממשה. השופטת הפנתה לפסקי דין קודמים שתמכו בעמדת המערערת והגיעה למסקנה כי טענות המשיב חסרות שחר, מה גם שתשומות המע"מ לרכישת הנכס הוכרו על ידי מס הכנסה. לפיכך, הערעור התקבל, והשומה שהוציא המשיב לתקופה שבין 08.03 ל-05.07 בוטלה. המשיב חויב לכסות את הוצאות המערערת, בסך 25,000 ₪, ופסק הדין אמור היה להימסר לשני הצדדים.