ע"פ 2057/12

תקציר

המערער, שהוא בעלה של המתלוננת ואביה של המתלוננת, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה להרשיעו על סמך הודאתו בניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק ונשיאתו ואיומים. כתב האישום הוא תוצאה של שני אירועים נפרדים שהתרחשו בחודש פברואר 2011, בהם איים המערער על המתלוננים ונופף לעברם באקדח טעון. האירוע הראשון התרחש לאחר שהתעורר סכסוך בשל חוסר שביעות רצונו של המערער מתמיכתו הכלכלית של המתלונן בבנם, שהורשע בעבירת סמים. המערער איים על המתלוננים ושלף אקדח במהלך ויכוח, דרך אותו וכיוון אותו לראשו של המתלונן. קרובי משפחה שנכחו במקום הצליחו לפרק אותו מנשקו. שבועיים לאחר מכן נודע למערער על מסיבת הפרידה של אשתו מבנם בטרם החל לרצות את עונש המאסר. המערער התרגז, התקשר למתלוננת ודרש ממנה לעזוב את המסיבה. לאחר מכן הגיע למקום המסיבה כשהוא חמוש באקדח טעון, בועט ומנסה לפרוץ את הדלת תוך שהוא מאיים לפגוע במתלוננים. קרובי משפחה הצליחו שוב לפרק אותו מנשקו לאחר מאבק. המערער הואשם והורשע במספר סעיפים, אך גזר הדין לא נכלל בהסדר הטיעון. בית המשפט המחוזי גזר עליו 30 חודשי מאסר, 24 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 20 אלף שקל. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי התנהלות התביעה לא הייתה ראויה ביחס לחוות דעת פורנזית, כי לא נגרם נזק ממשי וכי יש להתחשב בנסיבותיו המאכזבות. המשיב טען כי טענות ההגנה בדבר מחדלים בדו"ח הפורנזי אינן מבוססות וכי במעשיו של המערער נשקפת סכנה ונזק פוטנציאלי. בג"ץ דחה את הערעור, הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש את חומרת העבירה, את הסיכון הפוטנציאלי לפגיעה ואת הצורך להילחם בתופעת הגישה הקלה לנשק. השופטים אישרו את גזר הדין, לא מצאו עילה משפטית להתערב בו, והגיעו למסקנה כי העונש ראוי ומאזן בין שיקוליו השונים של חוק העונשין. השופט א' רובינשטיין והשופט נ' סולברג הסכימו עם ההחלטה.