פש"ר 785/04

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: הערעור שהגישה סולניר בע"מ על החלטת הנאמן לדחות את תביעת החוב בסך 954,747.43 ש"ח לטובת 27,727.72 ש"ח נדחה ברובו. החלטת הנאמן מתבססת על סמכותו לבחון את תביעת החוב ועל קביעת חוסר תום לב מצד סולניר בע"מ. פסק הדין לטובת סולניר בע"מ כלל מנגנון ריבית חריג שלא נבחן בבית המשפט ונחשב לעיוות דין. שיעור הריבית הנתבע על ידי סולניר בע"מ אינו נחשב חוזי ולכן, על פי פקודת פשיטת הרגל, יש לחשב אותו על פי הוראות הפקודה ולא על פי השיעור החריג המבוקש. המועד הרלוונטי לחישוב הריבית הוא מועד הפירעון של החוב, שבמקרה זה הוא 1987, ולא מועד פסק הדין או הסכמים מאוחרים יותר. גם אם שיעור הריבית שנקבע בפסק הדין היה חוזי, הוא לא היה נחשב לצורך דיבידנד, שכן הוא היה פוגע בשוויון בין הנושים. חישובי הריבית והצמדה של הנאמן מתקבלים, ועליו להוסיף לתביעת החוב רק את ההוצאות שנפסקו, שלא נכללו בחישוביו. ככלל, הערעור נדחה, אם כי על הנאמן לכלול בחישוביו את ההוצאות שנפסקו לסולניר בע"מ. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.