ע"א 478/74

תקציר

פסק הדין נסוב סביב רכישת נכסים על ידי עיריית נהריה משני גופים - עמותת נהריה וחברת נהר. הנכסים המדוברים נוגעים בעיקר למפעל מים ולנכסים סמוכים החיוניים לתפעול המפעל, שבבעלות עמותת נהריה. העירייה ביקשה לקבל נכסים אלה מכוח חוק הרשויות המקומיות (רכישת רכוש ציבורי), התשי"ח-1958, במטרה להעביר את המפעל והנכסים לשליטתם. החוק מאפשר לשר הפנים להורות על רכישות כאלה עם או בלי תמורה, בהתאם לתנאים מסוימים. פסק הדין מתייחס לערעורים על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שהורה על שינויים בצו רכש שהוציא שר הפנים. העררים הוגשו על ידי עמותת נהריה, חברת נהר ועיריית נהריה. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את ערעורי האגודה והחברה תוך קבלת ערעור העירייה באופן חלקי. בית המשפט אישר את תוקפו של צו הרכישה, וקבע כי העברת הנכסים מהעמותה לחברה הייתה תמרון פיקטיבי שנועד לסכל את רכישתה החוקית על ידי העירייה. כתוצאה מכך, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות של החברה, והכיר בה כישות משפטית נפרדת. בנוסף, בית הדין פירש את הדין החל ואישר את סמכותו של שר הפנים לטפל בענייני עובדים באמצעות צו הרכש, תוך הבטחת זכויותיהם של עובדי מפעל המים. עוד קבע בית המשפט כי תעודה שהוציא השר לגבי אחד הנכסים (חלקה 108) מהווה ראיה מספקת לאופיו הציבורי, ומעביר את נטל ההוכחה לאגודה. ערעור העירייה בעניין חלקה 108 התקבל, ובית המשפט קבע כי יש לכלול אותה בהזמנת הרכישה. כמו כן, בית המשפט הבהיר את חובותיו של השר בנוגע לאספקת מים לחקלאים המקומיים ולזכויות עובדים, וקבע כי ניתן לטפל בנושאים אלה באמצעות חוקים קיימים ומשא ומתן ישיר. פסק הדין חייב את האגודה ואת החברה לשאת בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורכי הדין. לבסוף, הורה בית המשפט לאגודה למסור את מפעל המים ואת כל הנכסים השייכים לעירייה עד ליום 1.1.1977, כאשר כל אחד מהצדדים יוכל לבקש את התערבותו של בית המשפט המחוזי במקרה של מחלוקות.