ת"א 10493-04-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור אזרחי על סכסוך על הפקעת קרקעות. בית המשפט מבחין בין התקפה ישירה על מעשה שלטוני, הכרוכה בערעור על המעשה עצמו ומבקש לבטלו או לשנותו, לבין תקיפה עקיפה, המתעוררת אגב הליך נפרד. במקרה דנן, בית המשפט קובע כי טענות התובע מהוות פגיעה ישירה בהפקעת "קרקע רשומה", שכן הסעד המבוקש הוא ביטול ההפקעה והשבת הקרקע לתובע. בית המשפט דוחה את הטענה כי עיקר עניינה של התביעה הוא בחלקת קרקע אחרת, ומדגיש כי הטענות לגבי הקרקע הרשומה והקרקע שהושמטה הן נפרדות ויש להתייחס אליהן באופן עצמאי. השופט קובע כי הערכאה המתאימה להכרעה בתביעות הנוגעות למקרקעין הרשומים היא בשבתו של בית המשפט העליון כבית משפט עליון, ולא בית המשפט המחוזי, שכן הוא מצוי בגדר סמכותו המהותית של האחרון. מספר מקרים קודמים שנידונו בבג"ץ מוזכרים כתומכים בהחלטה זו. יתר על כן, השופטת מציינת כי הנתבעים העלו השגות בנוגע לסמכות השיפוט בהזדמנות הראשונה ודוחה את טענת התובע כי הנתבעים ניסו לנהל משא ומתן לפתרון, וקבעה כי הדבר התרחש בשלב מוקדם מדי של ההליך המשפטי. כתוצאה מכך, השופט מקבל את הבקשה למחוק מהתביעה את עילות התביעה הקשורות למקרקעין הרשומים ומורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים.