ת"א 31328-08-22

תקציר

השופט קבע כי המשיבה לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת רישומה כבעלים של חלקת האדמה הנדונה, המצויה ברמת הגולן. ראשית, המשיב לא הצליח להוכיח את שרשרת העברת הבעלות עד למתן הזכות על ידי הממשלה, כנדרש במשפט העות'מאני. שני הסכמי המכר שהציג המשיב – משנת 1943 ומשנת 2000 – לא הוכיחו את זכויות המוכרים בקרקע, במיוחד לאור העובדה שהזכויות במקרקעין לא נרשמו. יתר על כן, המשיב לא הצליח להוכיח כי הקרקע עברה לידי המשפחה כנטען. שנית, המשיב לא הצליח להוכיח בעלות באמצעות החזקה ועיבוד חקלאי כמפורט בסעיף 78 לחוק העות'מאני. השופט קיבל את פרשנותו של מומחה המדינה, שקבע כי הקרקע לא נראתה מעובדת בתקופה הרלוונטית (1981-1967) בתצלומי אוויר. עדי המשיב מסרו עדויות סותרות בנוגע לשימוש בקרקע, ועדויותיהם לא עלו בקנה אחד עם טענות המשיב ועם חוות דעת המומחה שהציגה ההגנה. שלישית, השופט קבע כי המדינה הוכיחה את בעלותה בקרקע באמצעות סעיף 3 לחוק נכסי המדינה, שכן המשיב לא ביסס כל בעלות אחרת, והקרקע היא מסוג מירי, השייכת לממשלה על פי הדין העות'מאני. יתר על כן, השופט הזכיר כי ניתן להצדיק את בעלותה של המדינה גם בצו מס' 21, שהכריז על רכוש השייך למדינת אויב כרכוש ממשלתי. בעקבות זאת החליט השופט כי המדינה היא הבעלים החוקיים של החלקה ויש לרשום אותה ככזו, והורה למשיב לכסות את הוצאות המדינה, לרבות אגרה בסך 5,000 שקל בגין הגשת חוות דעת מומחה.