ב"ל 38086-10-20

תקציר

התובע, מר רוני פליצ'נוב, הגיש תביעה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את בקשתו לחישוב מחדש של דמי האבטלה בשנת אבטלה בעקבות שינוי בשכרו. הנתבעת טענה כי דמי האבטלה חושבו בצדק על בסיס שכרו של התובע לפני שנת האבטלה, כמפורט בחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, והסביר כי החוק מחייב לקבוע מועד חדש לדמי אבטלה רק לאחר שחלפו 12 חודשים מתקופת האבטלה הקודמת. מאחר שתקופת האבטלה השנייה של התובע נפלה בתוך 12 החודשים הראשונים שלאחר האבטלה הראשונית, לא ניתן היה ליצור מועד שיא חדש. בנוסף, ציין בית המשפט כי מטרת החוק היא לאזן בין צרכי הביטחון הסוציאלי לבין מגבלות תקציביות, ושינוי הבסיס לחישוב דמי אבטלה בתוך שנת אבטלה לא יעלה בקנה אחד עם תכלית זו. השופטת גם דחתה את טענות התובע לפיהן מכיוון ששילם דמי ביטוח גבוהים יותר על בסיס שכרו המוגדל, עליו לקבל דמי אבטלה גבוהים יותר או החזר של הפרמיות ששולמו לכאורה ביתר. בית המשפט הדגיש כי החוק חל באופן אחיד, ללא קשר לשכרו של אדם בשנת האבטלה. כמו כן, בית הדין הבהיר כי ההתייחסות ל"פיצויים" בחוק מתייחסת לעדכוני שכר לפי מדד ולא לשינויים בשכר עקב מציאת עבודה חדשה. לבסוף, בית המשפט מצא כי טענת התובעת, לפיה אין זה סביר שמי שמצא עבודה בשכר גבוה יותר יקבל דמי אבטלה נמוכים יותר, אינה מבוססת. בית המשפט קיבל את עמדת הנאשמת כי מרבית המובטלים שמצאו עבודה בשנת האבטלה ככל הנראה עבדו בעבודות בשכר נמוך יותר, ושינוי הכללים עלול לפגוע בפלח גדול מאוכלוסיית המובטלים. מטעמים אלה, בין היתר, דחה בית המשפט את התביעה, ללא צו להוצאות, ונעתר לבקשת הנתבעת להתייחס למועד הקובע כמועד הקובע לכל תקופת האבטלה. ניתן לערער על פסק הדין תוך 30 יום מיום קבלתו.