ת"א 44800-07-11

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת בהתקנת קווי תקשורת, התחשמל בתאונה בעבודה ונפגע בידו הימנית. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונכות לצמיתות של התובע נקבעה בשיעור של 20%, אך בשל שיקולים נוספים היא הוגדלה ל-30%. בית המשפט נדרש להכריע בנסיבות שהובילו לתאונה, שאלת האחריות, האשם התורם (אם קיים) של התובע, גובה הנזק וחלוקת האחריות בין הנתבעים. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים, לפיה התאונה אירעה עקב רשלנות הנתבעים – התובע החליק על מים שהגיעו מבלוני חנקן שהותירו הנתבעים ונפל על ארון חשמל פתוח במתח גבוה. השופטת הטילה על הנתבעים את האחריות לתאונה, כאשר עיקר האחריות (80%) מוטלת על הנתבע שהיה הבעלים של המקום והבלונים, ו-20% הנותרים על מעסיקו של התובע. עוד קבע השופט כי התובע אינו אשם בתאונה וכי רשלנותו התורמת, אם בכלל, אינה עולה כדי אשם תורם. בהתייחס לנזקים, קבע השופט תחילה את שיעורי הנכות הרפואית והתפקודית, שנקבעו על 16% ו-20%, בהתאמה. לאחר מכן, כימתה השופטת את כל רכיבי הנזק להם טען התובע: הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד (לרבות קצבת פנסיה), סיוע לזולת, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות ונזק לא ממוני. לאחר ניכוי הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 270,124 ₪. לבסוף, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע סכום זה, בנוסף להוצאות משפט, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין.