ה"פ 27004-08-12

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת לבעלות על מקומות חניה ומחסן בבניין דירות. התובעים, שרכשו דירה, טענו כי רכשו כדין חניות בשטח כולל של 97.5 מ"ר, לרבות מקום חניה ספציפי המסומן "E". מנגד, טענו הנתבעים, שבבעלותם גם דירה בבניין, כי רכשו את אותו מקום חניה המסומן "E". המחלוקת העיקרית הייתה באשר לנטל ההוכחה והאם התובעים הוכיחו די הצורך כי רכשו את מקום החניה שבמחלוקת. בית המשפט התייחס תחילה להתנגדות פרוצדורלית שהעלו הנתבעים, וטען כי יש לדחות את העניין כפי שכבר נדון בערכאה נמוכה יותר. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ההליך הקודם לא הכריע לגופו של עניין וכי לבית המשפט הנוכחי סמכות לדון בעניין. לגופו של עניין, פסק בית המשפט לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי הראיות שהציגו התובעים, יחד עם חוסר יכולתם של הנתבעים לבסס את טענותיהם, הטו את מאזן ההסתברויות לטובת התובעים. בית המשפט מצא כי התובעים סיפקו הסכם מכר עם קבלן הבניין, המפרט את הכללת שטח החניה הסמוך של 97.5 מ"ר. בנוסף, הודעת אכלוס מהנהלת הבניין אישרה עוד יותר את זכויות החניה של התובעים. סקיצה של האדריכל תמכה בטענת התובעים לגבי גודל והיקף מקומות החניה שלהם. בית המשפט לא השתכנע מטענות הנאשמים ומצא את עדותם חסרת מהימנות. הנתבעים לא הצליחו להביא כל ראיה קונקרטית, מעבר לעדותם שלהם, שתתמוך בטענתם בדבר רכישת החניה שבמחלוקת. אוסף המסמכים שהציגו לא הספיק לביסוס עסקה תקפה, וטענתם להסכם כתוב שאבד לאחר מכן התקבלה בספקנות. יתר על כן, לא הייתה בהירות לגבי סמכותו של נציג ועד הבית, מר אורן, למכור מקומות חניה, ועדותו סתרה את זו של הנתבעים. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים הצליחו להוכיח את רכישת מקום החניה שבמחלוקת והעניק להם את הזכויות במקומות המסומנים A, B, F, Y, J, 24 ו-25. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעים בנוגע למחסן, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. בעקבות זאת חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחה בסך של 15,000 ₪.