ערר 1110/19

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על החלטת ועדה מקומית לתכנון ובנייה הקשור לבקשה לסעד שהגישו יזמים להוספת יחידות דיור בהקלה במבשרת ציון. המערערים טענו כי החלטת הוועדה נעדרת הנמקה ופוגעת בזכות השימוע שלהם. ועדת הערר הסכימה ומצאה פגמים מנהליים בהתנהלות הוועדה, לרבות פגיעה בזכות השימוע והיעדר הנמקה מספקת. אלא שבמקום להחזיר את התיק לוועדה המקומית, ועדת הערר בחנה את הטענות לגופן כדי להבטיח יעילות. נקבע כי בקשות ההקלה היו מוצדקות, שכן הן ביקשו ליצור תמהיל טוב יותר של יחידות דיור ושירתו את יעדי מדיניות הדיור של הממשלה. בנוסף, מצאה ועדת הערר כי התשתיות הקיימות בשכונה יכולות להכיל את תוספת יחידות הדיור המבוקשת. עוד צוין כי הוועדה המקומית לא שקלה את החלטותיה וקביעותיה של הוועדה המחוזית בנוגע לתחבורה ושטחים ציבוריים, אשר צידדה באישור ההקלה המבוקשת. ועדת הערר קיבלה את העררים והורתה לאשר את הבקשות לתוספת יחידות דיור, החל מ-18% ועד 20% מהדירות בכל מגרש, ועד לסך של 150 יחידות. הוועדה קבעה כי חלקן של הדירות הקטנות יישאר ללא שינוי ועומד על 25% מסך הדירות המותרות. לבסוף, ועדת הערר הבהירה כי אין בהחלטתה כדי למנוע מהוועדה המקומית לבחון בקשות עתידיות להקלות לגופן.