ע"א 4616/94

תקציר

פסק הדין מתייחס למעמדו של הורה ביולוגי בדיונים הנוגעים לאימוץ ילדם הקטין לאחר שהילד הוכרז כבר-אימוץ. המשיבה, אמו של הקטין, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שהכריז על בנה ככשיר לאימוץ וביקשה אימוץ פתוח, שיאפשר לה לשמור על קשר עם ילדה. בית המשפט העליון קבע כי השלב המתאים לדיון באימוץ פתוח הוא בשלב ההכרזה הראשונית על כשירות האימוץ, אולם במקרים חריגים יש לתת להורה הביולוגי את הזכות להעלות את הנושא בשלב השני – מתן צו האימוץ – ובלבד שהדבר ייעשה באופן שימנע פגיעה אפשרית בילד. בית המשפט הדגיש את חשיבות טובת הילד והזהיר מפני מתן משקל רב מדי לעניינים טכניים. נפסק כי על בית המשפט המחוזי לקיים שני דיונים נפרדים, כאשר המשיבה ובא כוחה הוזמנו לדיון הראשון, וההורים המאמצים המיועדים ובאי כוחם הוזמנו לדיון השני. לשופט הומלץ למנות מומחה שייתן חוות דעת בנושא אימוץ פתוח, במטרה לברר את הנושא ולתת החלטה בעניין צו האימוץ, לרבות הבקשה לאימוץ פתוח. פסק הדין הדגיש את הצורך להגן על טובת הילד ולמנוע את חשיפת זהות ההורים המאמצים. פסק דין זה נועד לאזן בין הזכויות והאינטרסים של כל הצדדים המעורבים, להבטיח הליך הוגן תוך מתן עדיפות לטובת הילד.