ע"א 367/85

תקציר

בית המשפט העליון בחן האם נישום שלא ערער על שומה בערוצים מבוססים יכול לבקש את התערבות בית המשפט לצורך הכרזה על בטלות והשבת תשלום עודף. בית המשפט קבע כי על הנישומים להקפיד על ההליכים הספציפיים שקבע המחוקק להתנגדויות ולערעורים, לרבות מועדים מוגדרים. אם נישום אינו מערער או שהתנגדותו נדחית, השומה נחשבת סופית ולא ניתן לפתוח אותה מחדש באמצעות תביעה להשבת רכוש בבית המשפט. המקרה התעורר לאחר שנישום מכר נכס והגיש הצהרת מס שומה עצמית, אשר הותאמה מאוחר יותר לסכום גבוה יותר על ידי רשות המסים. התנגדות הנישום נדחתה בתחילה, והשגה מאוחרת יותר, שהוגשה בנימוק שהשומה נעשתה מחוץ למסגרת הזמן החוקית, נדחתה אף היא. במקום לערער לוועדת ערר מיוחדת, הנישום הגיש תביעה בטענה שהשומה העצמית הייתה צריכה להיות סופית. בית משפט השלום דחה את התביעה, בנימוק של הליכים משפטיים מבוססים. בית המשפט המחוזי היה חצוי, כאשר הרוב איפשר לנישום לערער על השומה בעקיפין בבית המשפט, בטענה שהיא בטלה. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, הדגיש את הצורך בהיצמדות פרוצדורלית ברורה ודחה את הרעיון של אתגרים משפטיים עקיפים בעילה של "הערכה בטלה", בקובעו כי יש לפתור עניינים אלה באמצעות מסלולי החקיקה שהותוו. משכך, הערעור התקבל, התביעה המקורית נדחתה, והנישום חויב בהוצאות המשפט של הרשות.