ת"פ 32402-02-15

תקציר

הנאשם הואשם בשוד ובכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. המחלוקת במקרה זה נסובה סביב זיהויו של הנאשם כמבצע השוד שתועד בסרטוני Gaz 2000. השופט מתחיל בהערכת הראיות השונות שהוצגו בבית המשפט. ראשית, סרטוני גז-2000, בהם נראה החשוד נכנס לעיר העתיקה ומבצע את השוד, נבחנים ומושווים למראהו של הנאשם. השופט מכיר אמנם בדמיון בין החשוד לנאשם, אך הם אינם מובחנים דיים לצורך זיהוי חד-משמעי. לאחר מכן, נבדק דו"ח פורנזי, המשווה את פניו וגופו של החשוד לאלה של הנאשם. מסקנת הדו"ח היא כי ייתכן שהחשוד הוא הנאשם, אך השופט נוקט משנה זהירות בשל היעדר מאפיינים מובחנים וההסתברות הסטטיסטית לקווי דמיון. התביעה מציגה גם שתי עדויות המזהות את הנאשם כאשם, אך לשני העדים יש בעיות אמינות משלהם. ג'מאל נורי, גיסו של הנאשם, מזהה את הנאשם בבית המשפט, אך עדותו נפגעת בשל סתירות והודאתו בשימוש בסמים. פאיד נורי, חמיו של הנאשם, מזהה את הנאשם במהלך חקירתו במשטרה אך חוזר בו מהודעתו בבית המשפט ונראה כי הוא מצדד בנאשם. עם זאת, השופט מוצא את הודעתו של פאיד במשטרה אמינה ודוחה את עדותו בבית המשפט. האליבי של הנאשם, לפיו ישן בביתו בעת השוד, אינו מהימן בשל סתירות בעדויות שלו ושל אשתו, המצביעות על ניסיון מתואם להשפיע על בית המשפט. בנוסף, השופט מציין מחדלי חקירה מצד המשטרה, אך אינו רואה בהם השפעה מספקת כדי ליצור ספק סביר. ככלל, נחה דעתו של השופט כי הראיות, לרבות הדו"ח הפורנזי ועדויותיהם של ג'מאל ופאייד, מזהות די הצורך את הנאשם כמבצע העבירה מעבר לספק סביר. בכך מורשע הנאשם בשני האישומים: שוד לפי חוק העונשין וכניסה ושהייה שלא כדין בישראל לפי חוק הכניסה לישראל.