ע"א 4631/90

תקציר

בתיק בבית המשפט העליון הגישה המשיבה, אלמנתו של מחמוד מוחמד חסן אלג'ול, בקשה לצו ירושה מבית המשפט המחוזי בירושלים בעקבות מות בעלה. המערער, בנו של אלג'ול מנישואים קודמים, התנגד לבקשה בטענה כי המנוח היה תושב יריחו ולכן הירושה צריכה להיות על פי הדין השרעי והירדני, כפי שעולה מצו קודם של בית הדין השרעי ביריחו. בית המשפט המחוזי קבע כי חל הדין הישראלי, שכן מקום מגוריו האחרון של המנוח היה בירושלים. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, בקובעו כי על פי חוק הירושה הישראלי, הירושה כפופה לדין מקום מגוריו של הנפטר בעת הפטירה. חרף טענות המערער בדבר קשרים ביריחו, לרבות ראיות לנכסים וקשריו העסקיים של המנוח שם, מצא בית המשפט ראיות מהימנות לכך שאלג'ול חזר להתגורר בירושלים עם המשיב טרם מותו. זאת ועוד, בית המשפט העליון דחה את טענת המערערת כי המשיבה מנועה מלטעון כי ירושלים היא מקום מגוריה של המנוחה, בשל צו בית המשפט ביריחו, שכן לא הוכח כי טענה שם טענה סותרת. בסופו של דבר, נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את החלת הדין הישראלי על הירושה ומורה למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.