בג"צ 816/98

תקציר

בתיק הנוגע למינוי רב עיר אשכנזי לתל אביב-יפו, התייחס בית המשפט העליון לסמכותו של בית הדין הרבני, שהורה על הרחבת האסיפה הבוחרת מ-30 ל-60 חברים. החלטת בית הדין הרבני התקבלה מתוך הנחה שהוא יכול לשמש כבורר על בסיס הסכם בוררות שנחתם על ידי יו"ר ועדת הבחירות. עם זאת, בית הדין קבע כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו, שכן העניין, על פי חוק, נמצא בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק. בית הדין הרבני, כמוסד ממלכתי, קיבל תזכורת כי סמכותו מוגבלת למה שנקבע בחוק, והחלטותיו צריכות להתאים לחוקי המדינה ולא לשיקולים דתיים גרידא. יתר על כן, הסכם הבוררות נקבע כחסר תוקף, שכן ליו"ר ועדת הבחירות לא הייתה סמכות לחייב את הוועדה ללא הסכמתה, ושר הדתות, שאינו צד לבוררות, לא יכול היה להיות מחויב בפסק דין כזה. בית המשפט הדגיש כי חוקי המדינה ושלטון החוק חייבים לגבור, וחיזק את ההפרדה בין ההלכה הדתית לדין המדינה במינויים רשמיים. יתר על כן, היא הדגישה כי הסכמי בוררות שבהם מעורבות רשויות המדינה דורשים הסכמה מראש של היועץ המשפטי לממשלה, שלא הושגה. בית הדין הגיע למסקנה כי החלטת בית הדין הרבני נעדרת תוקף משפטי, על ועדת הבחירות להמשיך בתפקידה בהקדם, ועל שר הדתות להתעלם מפסיקת בית הדין הרבני. פסק הדין מדגיש את חשיבות החוקיות והפרדת הרשויות, ומבטיח כי פעולות מנהליות יעמדו בדין הסטטוטורי על פני תכתיבים דתיים.