ה"פ 29543-11-20

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תחרות זכויות הנוגעת לדירת מגורים. מצד אחד עומד המבקש, הטוען לבעלות בדירה על בסיס הסכם לחלוקת עזבונו של המנוח. המבקש, שהוא האלמן וממשיך להתגורר בדירה, הגיע להסכם עם שתי בנותיו – המשיבות – להעביר אליו את זכויותיהן בדירה. עם זאת, זכויות המשיבים היו כפופות לעיקול שהטיל נושה בתיק נפרד. השאלה המרכזית הייתה האם זכותו של המבקש להחזיק בדירה קודמת לזכויות הנושים של המשיבים. פסק הדין פותח בהבהרת אי ההתאמה בזיהוי הנכס עקב טעות קולמוס, וקובע כי הדירה המדוברת היא אכן יחידת המגורים של המבקש והמנוח. פסק הדין מתעמק אפוא בתחרות בין זכויותיו הקנייניות של המבקש לבין זכויות הנושים של המשיבים. הוא דן בהיררכיית הזכויות, תוך הכרה בכך שרוכש המקרקעין הוא בעל זכות מעין קניינית, שאמנם אינה באותה רמה של זכויות קנייניות, אך יש לה משקל רב יותר מאשר זכויות חובה. כונס הנכסים טען כי הסכם חלוקת העיזבון, בהיותו ללא תאריך וללא אישור מבית המשפט לענייני משפחה, אינו תקף. עם זאת, השופט קבע כי ההסכם, בצירוף מסמכים ותצהירים נוספים, מהווה התחייבות תקפה להעברת הדירה. ריכוך הדרישה הכתובה בחוק, כמו גם תקדימים המכירים בהסכמות בעל פה ובתום לב, תומכים בעמדה זו. זאת ועוד, קיבלה השופטת את טענת המבקשת כי מדובר בהסכם אותנטי ולא בניסיון גרידא להגן על נכסי המשיבים מפני נושיהם. הנסיבות, לרבות מילוי התחייבויותיו של המבקש וההקשר המשפחתי, חיזקו את תוקפו של ההסכם. השופטת הדגישה כי היעדר הדיווח לרשות המסים, נוכח אופי העסקה שבה היו מעורבים בני משפחה, לא ביטל את החובה. באשר להיעדר אישור בית המשפט לענייני משפחה, הבהירה השופטת כי מאחר שהמבקש אינו יורש על פי הצוואה, ההסכם אינו טעון אישור מלכתחילה. השופט הגיע למסקנה כי זכותו המעין-קניינית של המבקש בדירה גוברת על זכויות הנושים של המשיבים. כתוצאה מכך, זכותו של המבקש לרשום את הדירה על שמו הוכרזה כתקפה, בכפוף להוראות וסדרי דין. ההחלטה התקבלה מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות. פסק דין מקיף זה מיישב למעשה את תחרות הזכויות, תוך מתן עדיפות לתביעת המבקש על פני זכויות הנושים בתרחיש משפטי מורכב.