רע"פ 3118/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תיק משפטי ארוך שבו היו מעורבים שני מבקשים שהואשמו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, יחד עם החזקת נשק. בתקיפה המדוברת נכנסו המבקשים, שהיו חמושים, לביתו של המתלונן והכו אותו קשות עד שאיבד את הכרתו. עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת, אך על בתי המשפט הוטל לפסוק בהסדר טיעון שיקבע את עונשם של המבקשים. בית משפט השלום אישר תחילה כתב אישום מתוקן והסדר טיעון שקבע עונש קל יחסית למבקשים, הכולל עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי כספי לנפגע. עם זאת, מאוחר יותר קבע בית המשפט שלא לכבד את הסדר הטיעון, בנימוק של חוסר מידתיות בין חומרת העבירות לבין קלות העונש, והמשיך לגזור עונש גבוה יותר, הכולל מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנסות ופיצויים לקורבן. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בטענה לקבלת הסדר הטיעון, אך ללא הצלחה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שגם היא נדחתה. השאלה המרכזית סביב הערעור הייתה מידת הנאותות להתערב בהסדר הטיעון, והן בית המשפט המחוזי והן הערכאה הגבוהה יותר קבעו כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר לסטות מהעונש המוסכם הייתה מוצדקת. בית המשפט העליון הדגיש את חומרת העבירות, וציין כי מעשיהם של המבקשים ראויים למאסר, ואולי לעונשים ארוכים יותר. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הקשיים הראייתיים עליהם הצביע המשיב, בקובעו כי בתי המשפט להלן שקלו היבט זה כראוי. זאת ועוד, בית המשפט העליון לא ראה עילה להורות על תסקיר משירות המבחן, בהתחשב בכך שנסיבותיהם האישיות של המבקשים כבר הוצגו ונטענו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. לבסוף, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור של המבקשים, והדגיש כי בקשות כאלה נדונות רק במקרים חריגים הנוגעים לעניינים בעלי חשיבות רבה החורגים מהאינטרסים של הצדדים הקרובים. ההחלטה אישרה את גזרי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום, ועיכוב ביצוע נשמר עד למסירת המבקשים לריצוי עונשם.