בר"ע 7/81

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על תחולתו של צו בית משפט המסמיך את האפוטרופוס הכללי לנהל את עזבונו של אדם שנפטר, אברהם פרייס. השאלה הייתה האם הצו חל על נכסים שהתגלו לאחר הוצאתו, או שמא נדרש צו נפרד לכל נכס חדש. בית המשפט העליון קבע כי צו הניהול כולל את כל הנכסים, הן אלה שהיו ידועים בעת ההנפקה והן אלה שהתגלו לאחר מכן. בית המשפט קבע כי חקירת האפוטרופוס הכללי קובעת את שייכות הנכסים כחלק מהעיזבון, והמחוקק מסתמך על ממצאיו. לדברי בית המשפט, כוונת החוק ומבנהו תומכים בפרשנות זו, וכך גם חוק הירושה ותקנות האפוטרופוס הכללי (סדרי דין והוצאה לפועל). אופיים של הנכסים הנטושים ותפקידו של האפוטרופוס הכללי כמנהל יעיל מחייבים כי זיהוי הנכסים יתבסס על חקירתו. כל צד המנהל משא ומתן עם האפוטרופוס הכללי מוגן כראוי על ידי הוראות המבטיחות את תוקפן של פעולות שננקטו בתום לב ומחייבות את האפוטרופוס לשאת באחריות לנזיקין. במקרה הספציפי קיבל בית המשפט את קביעת האפוטרופוס הכללי כי חלקת קרקע שהופקעה היא חלק מעיזבונה של פרייס, והורה למשיבה, עיריית חולון, לשלם לאפוטרופוס הכללי את הפיצויים המגיעים לו בגין ההפקעה. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, השופט מ' אלון, השופט א' ברק והשופט ד' לוין.