ע"מ 47387-05-15

תקציר

המערערת, חברה המספקת שירותי אכיפה מנהלית לרשויות מקומיות, ערערה על החלטת המשיבה לחייב אותה במס ערך מוסף (מע"מ) על הוצאות שכר השוטרים שהוצאו בעת ביצוע השירותים האמורים. המערערת טענה כי תפקידה היה אך ורק להעביר תשלומים מהרשויות המקומיות למשטרת ישראל עבור העסקת השוטרים האמורים, ועל כן אין לחייב עלויות אלה במע"מ שכן הן אינן מהוות חלק מ"מחיר העסקה". המשיב, לעומת זאת, טען כי המערערת היא זו שקיבלה את שירותי השיטור ועל כן ההוצאות חייבות במע"מ בצדק. בית המשפט בחן את התשתית המשפטית והעובדתית של המקרה כדי לקבוע האם העלויות היו חלק ממחיר העסקה. נמצא כי רק רשויות מקומיות רשאיות על פי חוק לבקש ממשטרת ישראל שירותי שיטור בתשלום לצורך פעולות אכיפה וגבייה. יתר על כן, הרשויות המקומיות הן שנהנו משירותים אלה ושילמו עבורם, ואילו תפקידו של המערער היה של מתווך, המעביר כספים מהרשויות המקומיות למשטרה. עוד ציין בית המשפט כי המערערת לא הפיקה רווחים מעסקאות אלה ולא הייתה מוסמכת לבקש שירותי שיטור מטעמה. לפיכך, הוצאות שכר השוטרים לא נחשבו ל"הוצאות" כהגדרתן בחוק מע"מ, ולכן לא היו חלק ממחיר העסקה החייב במע"מ. באשר לטענתה הנוספת של המערערת בעניין מס תשומות, דחה בית המשפט את הטענות מחוסר ראיות. המערערת טענה כי מרבית הטלפונים של החברה נחסמו לשימוש פרטי, אך לא סיפקה כל ראיה התומכת בטענה זו, ואף לא עדות כלשהי של עובד בנוגע להגבלה הנטענת. לסיכום, קיבלה השופטת את ערעורה של המערערת בעניין שומת העסקה, אך דחתה את טענותיה בעניין מס תשומות. המשיב חויב להשיב למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.