עס"ק 8/99

תקציר

הערעור והערעור שכנגד בפני בית הדין נובעים מהתדיינות מתמשכת בין אוניברסיטת תל אביב לבין הסתדרות העובדים הכללית בנוגע למדיניות האוניברסיטה לחייב עובדים הפונים למכרזים פנימיים לעמוד במבחני התאמה חיצוניים. ההסתדרות טענה כי הכללים המעודכנים של האוניברסיטה בנוגע לאיוש משרות אינם תקפים משום שהם פוגעים בזכויות העובדים לפרטיות ולשוויון הזדמנויות, ובזכותו של האיגוד לקבל מידע ולהתייעץ עם האוניברסיטה. האוניברסיטה, לעומת זאת, טענה כי מדיניותה חוקית וכי להסתדרות אין זכות להורות לעובדיה להימנע מלגשת לבחינות. לאחר שמיעת הטענות, פסק בית המשפט לטובת האוניברסיטה. היא קבעה כי להנהלת האוניברסיטה סמכות ליישם מדיניות כללית של שימוש במבחני התאמה חיצוניים כחלק מניהול משאבי אנוש שלה, בכפוף למנגנוני איזון מסוימים להגנה על זכויות העובדים. מנגנונים אלה כללו יידוע ועדת המכרזים בדבר תקפותם, מהימנותם והרלוונטיות של המבחנים לתפקיד, וכן התייעצות עם ההסתדרות והבטחת זכות העובדים לערער על הליך המכרז. עוד קבע בית הדין כי הפעולה המאורגנת של ההסתדרות למניעת השתתפות העובדים בבחינות אינה מוצדקת, שכן מדיניות האוניברסיטה חוקית. כמו כן, השביתה הייתה קשורה למחלוקת משפטית, ובית המשפט כבר הכריע בעניין. עם זאת, השופטים הדגישו את הצורך בבחינה מעמיקה של תוכן הבחינות, הרלוונטיות שלהן והחדירה לפרטיות, תוך מעורבות ההסתדרות, כדי לוודא שזכויות העובדים נשמרות. השופט רבינוביץ' הוסיף כמה הערות, והדגיש את החשיבות שלא להסתמך רק על מבחני התאמה ואת הצורך במנגנון הערכה תקופתי. בית המשפט גם הורה על התייעצות נוספת בין האוניברסיטה להסתדרות לפני שליחת מועמדים לבחינות. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ולא נקבעו הוצאות.