ע"א 6143/14

תקציר

המקרה המדובר הוא תביעת רשלנות רפואית. המערערת, שנולדה לאחר הריון יקר וקשה, סובלת משיתוק מוחין ונכות משמעותית, אם כי ככל הנראה לא מפגיעה קוגניטיבית. התאומה שלה נולדה בריאה. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם המשיב, הגינקולוג המטפל, התרשל באבחון עיכוב גדילה במהלך ההיריון, שהביא ללידה מוקדמת שגרמה למצבה של המערערת. המשיבה טענה כי לא התרשלה, והנתונים הקיימים אינם מצביעים על הצורך בלידה מיידית. עם זאת, בית המשפט מינה מומחה שהעיד כי הנזק המוחי התרחש תוך רחמי וכי שאיבה מוקדמת יותר של העובר הייתה יכולה למתן את הנזק. בית המשפט מצא את המשיבה רשלנית בכך שלא הורתה על בדיקות מסוימות בשבוע 34 להריון, דבר שהיה עשוי להוביל ללידה מוקדמת יותר ועשוי למנוע חלק מהנזק. לגבי הנזק, בית המשפט העריך אותו כנכות של 100% וקבע פרמטרים קשורים שונים. המשיב ערער וטען כי יש לחשב את הסיוע הנדרש למערערת בהנחה של טיפול מוסדי, שהוא זול יותר, ואילו המערערת ביקשה לבטל את קביעת החבות. שופטי הערעור, לאחר ששמעו את הצדדים, הציעו למשוך את הערעורים באופן הדדי, אך מאחר שהדבר לא התקבל, הם המשיכו לפסוק בעניין. השופטים אישרו את החלטת בית המשפט קמא ומצאו אותה מנומקת היטב ומבוססת על עדויות מומחים. הם הסכימו עם קביעת הרשלנות והערכת הנזק, לרבות מתן סיוע בבית ולא במוסד. נוכח אופיו העובדתי של המקרה ובהיעדר שאלות משפטיות מורכבות, נדחו הערעורים, ופסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר נותר על כנו.