ע"א 1057/18

תקציר

פסק הדין מתייחס לסוגיות המורכבות סביב מימוש כספי התגמולים כנכסים בהליכי פשיטת רגל. הוא מתעמק ביחסי הגומלין בין נושים מובטחים, נושים לא מובטחים וזכויות החייב, תוך התמקדות בקרנות פוליסה המיועדות לקצבה ופיצויים. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי כי ככלל יש לקזז חובות כנגד כספי פיצויים, תוך שימת דגש על ההגנות הייחודיות המוקנות לכספי תגמולים על פי החוק. הגנות אלה, המיועדות לחיסכון פנסיוני, מונעות העברת כספי קצבה לפשיטת רגל, אלא אם כן אושרו על ידי בית המשפט. בית המשפט הבהיר כי מוסדות פיננסיים יכולים לקזז חובות אם מתקיימים תנאים משפטיים ספציפיים. היא גם הדגישה את חובת תום הלב של המבטח כלפי החייב, המחייבת שימוש בכספי פיצויים תחילה, לפני פנייה לכספי תגמול רק כאפשרות אחרונה. פסק הדין מתיישב עם התכלית החברתית של הגנה על החיסכון הפנסיוני, שמטרתה להבטיח סטנדרט קיום מינימלי לגמלאים. פסק הדין בחן גם את דוקטרינת "מרשל ניירות ערך", ודחה את תחולתה במקרה זה משום שהיא נועדה לאינטראקציות בין נושים מובטחים, ולא בין נושים מובטחים ללא מובטחים. בסופו של דבר, חזר בית המשפט על כך שזכותו של המבטח-מלווה לקזז את החוב אינה מבטלת את ההגנה על כספי התגמולים מפני נושים אחרים ודחה את ערעור הנאמן, תוך שהוא מדגיש כי הוויתור המוגבל של המבוטח על זכויות מול המבטח אינו חל על נושים אחרים. החלטה זו קיבלה חיזוק מהגנות דומות המצויות בחוק הפנסיה הלאומי, המדגישות את הכוונה החוקית והחברתית לשמור על חסכונות הפרישה של הפרט למרות הליכי פשיטת רגל.