ת"א 27423-12-13

תקציר

התובע, שבבעלותו חניון בקריית אתא, תבע את הרשות המקומית הנתבעת בגין פלישה לכאורה לרצועת קרקע בקצה הצפוני של החלקה וסלילה בה מדרכה ללא היתר כדין. הרשות המקומית השתמשה במקרקעין של התובעת מכוח שורה של צווים זמניים שהוצאו מכוח חוק הרשויות המקומיות (שימוש זמני במגרשים ריקים). התיק נסוב סביב תוקפם של צווים אלה. צו ראשוני משנת 2008 הוארך בשנת 2013, אך על החלטה זו ערער התובע ובוטל על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בטענה שהוא אינו חוקי. לאחר מכן הגישה התובעת בקשה לתקן את כתב תביעתה כך שיכלול תביעות פיצויים נוספות, בטענה כי לא היה צו תקף לאחר החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. עם זאת, הנתבעת הוציאה צו חדש ביולי 2013, עליו לא ערערה התובעת. בית המשפט דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה, בנימוק של קיומו של צו תקף זה. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטת בית המשפט המחוזי צוין כי הצו מיולי 2013 עומד בעינו, והתובע לא ערער עליו. צו זה הסדיר אפוא את העניין. בא כוח התובע טען כי החלטת בית המשפט בבקשת הביניים הכריעה את עיקר התביעה ללא דיון מלא, וביקש את פסילת השופט. השופט דחה בקשה זו בקובעו כי ההחלטה בבקשת הביניים אינה מצביעה על הכרעה מוקדמת בתיק לגופו. היקף המחלוקת הוגדר בדחיית בקשת התיקון, ותוקפו של הצו לא היה רלוונטי לתביעה הנותרת. התובע לא סיפק כל עילה לפסילה.