ע"א 822/77

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של סכסוך משפטי ארוך בין מערערת העובדת כשכירה במשיבה של אגודה שיתופית לתחבורה למעלה מ-20 שנה והגישה בקשה לחברות בשנת 1971 אשר התעכבה במשך מספר שנים. בשנת 1975 השיב המשיב לבסוף לבקשתו, אך בסייג שהמערער דחה. לאחר מכן פנה המערער לבית המשפט המחוזי בכתב פתיחה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערערת, אך החלטה זו בוטלה בערעור על ידי השופט עציוני שעודד את הצדדים להסדיר את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. משנכשל ניסיון זה, חזר המערער לבית המשפט המחוזי עם תביעה חדשה בדמות תביעה רגילה המסתמכת על אותן עובדות כמו הקודמת, אך בנוסף מציינת את מה שהחמיץ קודם לכן – תנאי הקבלה בשנת 1971. המשיב ביקש לדחות טענה זו בעילה של res judicata (מעשה בית המשפט), שבית המשפט המחוזי נעתר לה. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. בית המשפט העליון קבע כי פסק הדין הקודם שדחה את תביעת המערערת מהווה מעשה של בית המשפט משום שהעילות בשתי התביעות זהות. העובדה שהמערער בחר בכתב פתיחה לתביעתו הראשונה ולא בתביעה רגילה לא השפיעה על האמור או על פסק הדין. יתר על כן, הפרטים הנוספים שנמסרו בתביעה השנייה יכלו להיכלל בתביעה הראשונה והיעדרם הביא לדחייתה. לפיכך, לטענת בית המשפט, תביעת המערערת נדחתה. השופט אשר, שנתן את פסק הדין, הזכיר גם הוא כי גם אם היה מקום להתעלם מכללי השיפוט במקרים מיוחדים, אין זה אחד מהם, שכן זכותו של המערער אינה ברורה דיה והוא לא הצליח להוכיח את טענותיו בערכאה הראשונה בשל מחדליו שלו. לפיכך, הערעור נדחה והמערערת חויבה בהוצאות המשיב. השופטים ויתקון ובכור הסכימו עם פסק הדין.