ע"א 1069/96

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית. הערעור נסוב סביב סוגיית האחריות לרשלנות במהלך הליך הפלה. המערערת, שהייתה בשבוע ה-18 להריונה עם עובר מת, עברה הפלה מתוכננת בשיטת לאודון, הכוללת החדרת קטטר בלון ומתן התרופה פיטוצין. עם זאת, השיטה גרמה לניקוב הרחם שהוביל לניתוח חירום בו התגלה כי השליה נצמדת לשריר הרחם, וכתוצאה מכך נכרת רחמו של המערער. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על חוות דעתו של פרופ' שנקר, שקבע כי שיטת ההפלה בה נעשה שימוש מקובלת על מצבה של המערערת אך מחייבת השגחה צמודה של מומחה. עם זאת, השופט דחה טענה זו מאחר שלא נאמר במפורש בכתבי הטענות של המערער. השופטת שטרסברג-כהן קבעה כי רופאי בית החולים התרשלו בשני מובנים. ראשית, הם לא בחנו שיטות הפלה חלופיות המתאימות למצבו הפתולוגי המיוחד של המערערת, והסתמכו במקום זאת על פרוטוקול מחלקתי שגרתי. שנית, הליך ההפלה לא בוצע תחת פיקוח צמוד של מומחה, כנדרש במקרים כאלה. רשלנות זו גרמה נזק למערער. השופטת שטרסברג-כהן הגיעה למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את הפיצויים המגיעים למערער. המשיבים חויבו בהוצאות בסך 15,000 ₪. השופטת ביניש והשופטת אנגלרד הסכימו עם ההחלטה.