ת"א 35386-06-11

תקציר

התובעת, ילידת אוגוסט 2001, תבעה נגד הרופאים הנתבעים בגין רשלנות רפואית במהלך מעקב ההריון שלה. התביעה הוגשה תחילה על ידי הקטינה ואביה אך בהמשך תוקנה לטענת ההורים עקב שינוי בחוק. השופט פסק לטובת הנאשמים. השופט מצא כי הרופאים התרשלו בכך שלא ביצעו מעקב הריון תקין, לרבות אי מדידת היקף הראש, והתעלמות מסימני הפיגור בגדילת העובר. עם זאת, השופט מצא גם כי התובעים לא הצליחו להוכיח את הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעת לבין לידת התובעת עם נכות קשה. ראשית, השופט קבע כי דוקטרינת הנזק הראייתי מעבירה את נטל השכנוע לנתבעים להוכיח כי הרשלנות הנטענת לא גרמה לנזק הנטען . אך השופט השתכנע כי הנתבעים עמדו בנטל זה, שכן אולטרסאונד המוח שבוצע מיד לאחר הלידה לא הצביע על חריגות, וחוות הדעת של מומחי ההגנה שכנעו את השופט כי מחלתה של התובעת החלה לאחר הלידה. שנית, השופט קבע כי התובעות לא הוכיחו כי הוועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון אם היה מתגלה המום המוחי. משכך, לא הוכח הקשר הסיבתי, ולא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות. השופטת החליטה שלא להורות על הוצאות, בהתחשב בהתנהלות רופאי הנתבעת ובמצבו של התובע. התיק נסגר.