רבני 1140845/05

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, הגיע בית הדין להחלטה בדבר חלוקת הנכסים לאחר גירושין. בית הדין פוסק כי לבעל אין כל חלק בקרקע עליה נבנו הדירות, שכן הקרקע הייתה מתנה לאישה מאמה ולא הייתה כוונה לחלוק אותה עם הבעל. עם זאת, בית הדין מוצא כי לבעל יש תביעה תקפה לבעלות משותפת במחצית הדירות שבבעלות האישה כיום. ההחלטה מתבססת על שני טיעונים מרכזיים. ראשית, התנהלות הצדדים מצביעה על כוונה ברורה לחלוק בנכסים. הכנסות השכירות מהדירות הופקדו בחשבון משותף, שממנו בוצעו גם תשלומי המשכנתא, דבר המלמד על הבנה הדדית של בעלות משותפת. כמו כן, בית המשפט מכיר במאמצים ובהשקעות שעשה הבעל כלפי המשטר הכלכלי המשותף, ותומך בתביעתו לבעלות משותפת בדירות. שנית, ההחלטה נשענת על אופי הדירות כ"נכס מעורב". הדירות נבנו במהלך הנישואין תוך שימוש במשאבים משותפים, לרבות משכנתאות הרשומות על שם וכספים מהחשבון המשותף. לפיכך, הדירות עצמן נחשבות לנכסים משותפים/מאזנים ויחולקו שווה בשווה בין הצדדים, גם אם הקרקע עליה הן עומדות אינה מאוזנת. בית המשפט מדגיש את הצורך בהערכת שווי לקביעת שווי הדירות למעט הקרקע, שכן שוויו המקורי של הקרקע שייך לאישה בלבד. טענת הבעל לכוונת שיתוף ספציפית במקרקעין נדחית. בנוסף, אם בוצעו השקעות כלשהן במקרקעין עצמם באמצעות כספי הבעל, תידרש האישה לפצות אותו. פסק הדין מתיר לפרסם החלטה זו תוך השמטת פרטים מזהים.