ת"א 44058-02-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשה לחשיפת פרוטוקולים של דיונים מוועדת בדיקה רפואית. הוועדה הוקמה כדי לחקור את נסיבות מותו של א"א, שהלך לעולמו בגיל 37 לאחר ניתוח שאיבת שומן. התובעים, הוריו ועיזבונו של א.א., הגישו תביעת נזיקין נגד המרכזים הרפואיים בהם בוצע הניתוח, הרופא המנתח, מנהל מחלקת הרדמה והרופא המרדים. מד"א, יחידה לטיפול נמרץ, נקראה גם היא כנאשמת על חלקה בהעברת א"א לבית החולים, שם נפטר מאוחר יותר. התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו וכי היו מצגי שווא שנעשו טרם הניתוח. נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות הקים ועדת בדיקה לבדיקת ההידרדרות הפתאומית ומותו של א.א. במהלך הניתוח, וכן את ההחלטה להעבירו לבית חולים שאינו הקרוב ביותר. מדו"ח הוועדה, שפורסם באוקטובר 2020, עולה כי טובת המטופל הייתה משרתת את העברתו לבית החולים הקרוב וכי ייתכן ששיקולי השתלות איברים השפיעו על קבלת ההחלטות של הצוות. התובעים התכוונו להשתמש בדו"ח כראיה, מה שגרם למד"א לבקש עיון בפרוטוקולים של הוועדה. גם נאשמים נוספים הצטרפו לבקשה, אך המדינה התנגדה לה בנימוק של חסויות הדיונים. בית המשפט הכיר בכך שהחוק מאפשר גילוי של פרוטוקולים כאלה בנסיבות חריגות, אך רק אם הדבר מוצדק למען הצדק. פסק הדין מדגיש כי אין די בהסכמת הצדדים כדי להצדיק גילוי וכי האינטרס הציבורי בשמירה על סודיות הוא בעל חשיבות עליונה. בית המשפט מצא כי המבקשים לא סיפקו סיבה מספקת לגילוי הפרוטוקול. טענת מד"א כי היא חולקת על ממצאי הוועדה אינה מספקת, שכן בית המשפט אחראי לקביעת הרשלנות. גם טענות התובעים לגילוי, בעיקר בנוגע לפערים אפשריים ברשומה הרפואית, לא היו משכנעות, שכן ממצאי הוועדה הצביעו לא פעם על היעדר מידע מוחלט. מאחר שהמבקשים לא הוכיחו אפשרות סבירה לפגיעה ממשית במערכת המשפט ללא גילוי הפרוטוקול, הבקשה נדחתה.