ת"א 1150/02

תקציר

התובעים, הבעלים הרשומים של חלקת אדמה בכפר כנא, תבעו מהנתבע פיצויים בגין הפקעת אדמותיהם לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. בחלקה, שיועדה במקור לחקלאות, עבר בה קו מתח גבוה. תוכניות מאוחרות יותר שינו את ייעוד הקרקע לכבישים, שטחים ציבוריים ודיור, כאשר התוכנית האחרונה מסוג זה לפני ההפקעה אושרה בשנת 1992. בשנת 1996 הפקיע הנאשם רצועה בשטח של 809 מ"ר מהחלקה לטובת כביש. כך נותרה החלקה מחולקת לשני משולשים משני צדי הכביש. התובעים טענו כי שווי יתרת הקרקע ירד כתוצאה מההפקעה וביקשו פיצוי על כך, בנוסף לקרקע המופקעת. בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי רק בגין הקרקע שהופקעה מהם, ולא בגין ירידת הערך הנטענת של יתרת הקרקע, שכן טענה זו התיישנה ולא יכלה לעמוד בבחינה. עוד קבע בית המשפט כי יש להעריך את הקרקע כמיועדת להפקעה לדרך ולשטחים ציבוריים, ולא כקרקע חקלאית, וכי התובעים זכאים לפיצוי בגין 33% משטח החלקה הכולל, לאחר ניכוי של 40% אותו הותר לנתבעת לבצע ללא פיצוי. שווי מ"ר הקרקע נקבע על 4.5 דולר, כך שסך הפיצויים יהיה 3,640 דולר, שישולמו בשקלים לפי שער החליפין במועד ההפקעה, שהגיע ל-5,222 שקלים. השופטת פסקה גם בטענות שונות נוספות של הצדדים, לרבות בקשת התובעים לריבית הנקובה בדולרים, שנדחתה, ופסק לתובעים הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.