ה"פ 23802-06-17

תקציר

עניינה של החלטת בית המשפט בתביעה אזרחית לסעד הצהרתי בעניין חובות ארנונה. הרשות המקומית המשיבה פתחה בהליכי גבייה מנהליים נגד העותר, והובילה את האחרונה להגיש תביעה לניכוי מחוב הארנונה הרשום, בטענה לתשלום יתר בשנים 1996-2002. המשיב טען כי החובות היו חלוטים וסופיים, וכי דרך הפעולה הראויה הייתה באמצעות הליכי התנגדות. עם זאת, השופט פסק לטובת העותר, וקבע כי יש לבחון את טענת הרשלנות בתביעה אזרחית. השופט דחה גם את טענת המשיב בדבר תקופת ההתיישנות, וציין כי זכות הקיזוז היא זכות מהותית שניתן להחיל על חובות ארנונה. כמו כן, קבעה השופטת כי פסקי דין קודמים הנוגעים לערעורי העותר על החלטות ועדת הערר לארנונה לא היוו מעשה של בית המשפט, שכן שאלת שיעורי השומה לשנים 1996-2002 לא הוכרעה לגופם. לבסוף, הגיע השופט למסקנה כי היענות לבקשת העותרת לעיכוב הליכי גבייה לא תפגע במשיב, שכן הנכס המדובר היה בעל שווי העולה באופן משמעותי על סכום החוב, ועל כן אושרה הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה וההוצאה לפועל.