ב"ל 39282-10-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים אפשריים, בהתבסס על המידע שנמסר בלבד: **עובדות הרקע וטענות הצדדים** ההחלטה עוסקת בתביעה של מר אבינעם גמליאל (להלן: "התובע") להכיר בליקוי שמיעה וטינטון שנגרמו לו כפגיעה בעבודה, לפי חוק הביטוח הלאומי. התובע טוען כי לאורך שנים עבד בתפקידים שונים במשרד הביטחון – מרכז תע"צ, אשר חשפו אותו לרמות רעש מזיקות. התפקידים העיקריים בהם נטען לחשיפה לרעש הם: 1. **נהג ספק (1978-1995):** נהיגה על משאיות כבדות וישנות (מגירוס) ללא מזגן, מה שהצריך נהיגה עם חלונות פתוחים וחשיפה לרעש המנוע. 2. **נהג תחבורה (1995-2008, 2015-2017):** נהיגה על משאיות כבדות (ריו 5 טון, D500, אינטר), גם כן ללא מזגן בתקופות מסוימות, מה שהצריך נהיגה עם חלונות פתוחים וחשיפה לרעש המנוע. 3. **מנהל מחסן שמנים ודלקים (2008-2015):** שהייה במשרד בקרבת אזור בו בוצעו הרצות למנועי טנקים, ותנועת טנקים שוטפת בבסיס. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") טען, בין היתר באמצעות חוות דעת של קצין בטיחות, כי התובע לא נחשף לרעש מזיק. **העקרונות המשפטיים העיקריים שנדונו** 1. **נטל ההוכחה להכרה בפגיעה בעבודה:** סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי מהווה את הבסיס החוקי להכרה בליקויי שמיעה כפגיעה בעבודה. ההחלטה מדגישה את הנטל הראשוני המוטל על התובע להוכיח כי נחשף לרעש מזיק (סעיף 13). רק לאחר הוכחת נטל זה, ובהתקיימות יתר תנאי הסף, ייבחן האם הליקוי השמיעתי נגרם כתוצאה מהחשיפה לרעש, לרוב באמצעות מינוי מומחה רפואי. 2. **הגדרת "רעש מזיק":** ההחלטה נוגעת בהגדרת "רעש מזיק" ובדרישות לחשיפה לרעש כזה. עולה מהדיון כי ישנה הבחנה בין "רעש" לבין "רעש מזיק" כהגדרתו בחוק, אשר דורשת בחינה של עוצמת הרעש (דציבלים) ומשך החשיפה (למשל, 200 שעות בשנה). 3. **עדויות וראיות:** ההחלטה מפרטת בהרחבה את העדויות שנשמעו (התובע, מנהלים קודמים, ממונת בטיחות, עמית לעבודה) ואת המסמכים שהוגשו (תצהירים, דוחות בדיקה, שאלונים). ניתן לראות כי בית הדין בחן את מהימנות העדויות ואת קוהרנטיות הראיות. 4. **הכרעה במחלוקות עובדתיות:** חלק ניכר מההחלטה מוקדש להכרעה במחלוקות עובדתיות, בעיקר בנוגע למיקום המשרד של התובע כמנהל מחסן שמנים והמרחק שלו מאזורי הרעש. בית הדין קיבל את עדות התובע ומנהלו (מר ישעיהו) בנוגע למיקום המשרד, ודחה את טענותיו של מנהל אחר (מר חג'בי) וממונת הבטיחות (גב' סלוצקי) בנוגע למרחק. **חידושים או דגשים משפטיים ספציפיים** 1. **התמודדות עם עדות "מאוחרת":** תצהירו של עד נוסף (מר ארז ישעיהו) הוגש כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה. בית הדין התייחס לכך, אך שקל את העדות לגופה. הדבר מדגיש כי גם הגשת ראיות באיחור יכולה להיות רלוונטית, אם כי הדבר עשוי להשפיע על משקל הראיה. 2. **משקל לעדות ממונה בטיחות מול עדות עובד ומנהל ישיר:** בית הדין העדיף בסופו של דבר את עדותו של מנהלו הישיר של התובע (מר ישעיהו) ואת עדות התובע עצמו בנוגע למיקום המשרד, על פני עדותה של ממונת הבטיחות (גב' סלוצקי) ומנהל אחר (מר חג'בי). נראה כי ההעדפה נבעה מהיותו של מר ישעיהו מנהל ישיר ומכירתו את עבודת התובע, וכן מההיגיון העולה מעדותו של מר חג'בי, לפיה המשרד הועבר עקב הגבלות רפואיות, דבר התומך בקרבה לרעש. 3. **ניתוח חשיפה לרעש לפי תפקידים ותקופות:** בית הדין ניתח את טענות התובע באופן שיטתי, לפי התפקידים השונים והתקופות בהם בוצעו. * **נהג ספק (1978-1995):** נדחה מחוסר ראיות מספיקות. * **נהג תחבורה (1995-2008, 2015-2017):** * **1995-2008:** נקבע כי הוכח שהתובע נהג על משאיות ריאו ו-500D למשך 6-7 שעות ביום, עם חלונות פתוחים וללא אטמי אוזניים. הוכח כי משאית הריאו הפיקה רעש רב, והמעסיק המליץ על נהיגה עם חלונות סגורים. בכך, נוצרה "ראשית ראיה" לכך שהיתה חשיפה לרעש, המצדיקה מינוי מומחה. * **2015-2017:** נקבע כי בתקופה זו נהג התובע על משאית מודרנית (אינטר) עם מזגן, ולכן לא הוכחה חשיפה לרעש מזיק. * **מנהל מחסן שמנים (2008-2015):** * **הוכחת מיקום רועש:** הוכח כי המשרד היה בתוך המחסן, צמוד לסככות בדיקה של טנקים, שהיו בטווח של 120-150 מטר מהמשרד. נטען כי מדובר היה ברעש של 89 דציבל, אם כי עם הפסקות. * **הוכחת רעש מזיק:** הוכח כי התובע נחשף לרעש זה במהלך כל יום עבודה, אך בהפסקות. הובאו עדויות המאשרות כי טנקים משמיעים רעש מזיק, אך השאלה נותרה האם משך החשיפה היה מספיק משמעותי כדי להיחשב "רעש מזיק" לפי חוק. * **קביעת בית הדין:** בית הדין העדיף את עדויות התובע ומנהלו הישיר (מר ישעיהו) בנוגע למיקום המשרד, וקיבל את הטענה שהמשרד היה קרוב לאזור רועש. עם זאת, לא הוכח באופן חד משמעי כי מדובר ברעש מזיק מבחינת מפלס הרעש ומשך החשיפה. 4. **הפניית התיק למומחה רפואי:** נקודת מפתח בהחלטה היא ההחלטה להפנות את התיק למומחה רפואי. זאת, לאחר שהוכחה, לדעת בית הדין, חשיפה לרעש באופן שמצדיק זאת. השאלות למומחה יכללו האם ליקוי השמיעה תואם לעבודה ברעש מזיק, והאם התקיימו התנאים לחשיפה לרעש מזיק בתקופות הרלוונטיות (1995-2008 ו-2008-2015). 5. **דחיית תביעות מסוימות:** התביעה בנוגע לתקופה 1978-1995 נדחתה מחוסר ראיות. גם לגבי התקופה 2015-2017 (נהג תחבורה) נדחתה התביעה, משום שהוכח שנהג אז על רכב מודרני ללא חשיפה לרעש. 6. **בחינת תנאים מקדימים:** ההחלטה מדגישה כי מינוי מומחה רפואי תלוי בהוכחת תנאי סף (סעיף 13), הכוללים הוכחת חשיפה לרעש מזיק. **סיכום והשלכות** ההחלטה מהווה שלב מקדים בבירור התביעה. בית הדין קבע כי לגבי חלק מהתקופות (1995-2008 ו-2008-2015) הוכחה חשיפה לרעש ברמה המצדיקה פנייה למומחה רפואי. לעומת זאת, לגבי תקופות אחרות (1978-1995 ו-2015-2017) לא הוכחה חשיפה מספקת. ההחלטה ממחישה את הגישה הפרטנית של בתי הדין לעבודה בבחינת תביעות הקשורות לפגיעות עבודה, תוך ניתוח מעמיק של פרטי העבודה, סוגי הציוד, תנאי הסביבה, ומשך החשיפה. ההחלטה מדגישה את החשיבות של עדויות ישירות, ראיות מוצקות, וניתוח מדוקדק של הראיות השונות. ההכרעה הסופית תלויה בחוות דעת המומחה הרפואי שימונה.