עת"מ 11459-09-13

תקציר

העותר, קצין משטרה, הגיש עתירה לפיטוריו בטענה שלא התקיימו התנאים לכך הקבועים בפקודת הקבע של המשטרה. התנאי הראשון מתייחס לשאלה האם השוטר חשוד בביצוע עבירה המהווה הפרת חובה חמורה, כאשר חומרתה נבחנת בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה. העותר טען כי מאחר שלא התכוון להחזיק לצמיתות את המחשבים שלקח מהעבודה, לא הייתה עבירה כזו. עם זאת, השופט מצא כי ראש אמ"ן ראה את הנושא בחומרה, במיוחד לאור העובדה שהמחשבים נשמרו לשימוש אישי במשך זמן רב, ולכן תנאי זה התקיים. התנאי השני מחייב הערכת איכות שירותו של הקצין, שלטענת העותר לא נעשה. השופט חלק על כך, וקבע כי ההחלטה לקחה בחשבון במפורש את עברו החיובי של העותר, ולכן גם תנאי זה התקיים. השופט דחה גם את טענותיו הנוספות של העותר בדבר פגמים שנפלו בהחלטה, וציין כי ראש אמ"ן שקל את נימוקי העותר, אך קבע באופן סביר כי חומרת העבירה גוברת על שיקולים אלה. השופט הדגיש את שיקול הדעת הרחב של המשיבים לעמוד באמות מידה מוסריות במשטרה, וקבע כי החלטת הפיטורים מידתית בהתחשב בחומרת מעשיו של העותר. לפיכך, העתירה נדחתה.