תע"א 1511/08

תקציר

התובע, רחמים דבר, תבע את עיריית ירושלים ואת החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בגין תשלומים שונים הנובעים לכאורה מיחסי עבודה. התובע טען כי יש לראות בעירייה מעסיק שלו, או לכל הפחות מעסיק משותף עם החברה. העירייה טענה כי הוציאה את שירותי המחשוב שלה למיקור חוץ לחברה, ולכן אין יחסי עבודה בין העירייה לבין התובעת. החברה טענה כי התובע היה קבלן עצמאי ולא עובד שלה. בית המשפט בחן את טיב היחסים בין העירייה לחברה ומצא כי מדובר בהסכם מיקור חוץ תקף, שלא נועד להתחמק מהסכם קיבוצי כלשהו או לסתור את תקנת הציבור. לפיכך, העירייה לא הייתה מעסיקתו של התובע. לאחר מכן בחן בית המשפט את מערכת היחסים בין התובע לבין החברה. היא ביצעה מבחנים שונים כדי לקבוע האם התובע היה עובד או קבלן עצמאי ומצאה כי התובע אכן היה קבלן עצמאי. התובע הקים חברה משלו והתקשר באמצעותה עם החברה. הוא קיבל שכר שעתי ויכול היה לעבוד עבור לקוחות אחרים, ושכרו היה גבוה משמעותית משכרו של עובד בתפקידו. בית המשפט שקל גם את כוונת הצדדים ומצא כי התובע בחר לעבוד כקבלן עצמאי מטעמים כלכליים. עם זאת, בית המשפט מצא כי החברה לא מסרה לתובע את ההודעה החודשית הנדרשת לסיום החוזה. לפיכך חויבה החברה לשלם לתובע סך של 76,750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כל יתר תביעותיו של התובע נדחו, לרבות תביעותיו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפסד השתכרות עתידית, הפרשי שכר, מענק הסתגלות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, דמי חגים, דמי אבטלה ופיצוי בגין נזק לא ממוני. בנוסף, חויב התובע לשלם לכל נתבע 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.