ב"ל 6575-05-19

תקציר

התובע, שלקה בשבץ מוחי ביום 21.5.2018, תבע את הנתבעת בבקשה להכיר באירוע המוחי כתאונת עבודה. התובע טען כי האירוע המוחי התרחש לאחר אירוע חריג בעבודה, בו לפתע כעס עמית, צעק ודחף אליו מקררים. עם זאת, הנתבע הכחיש את האירוע וטען כי השבץ המוחי נבע מתחלואה טבעית של התובע. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נמצא כי התובע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית שתתמוך בטענותיו, תוך הסתמכות על עדותו בלבד, שאינה עקבית וחסרת מהימנות. מנגד, עדויות עדי הנתבע היו קוהרנטיות ועקביות, וסתרו את גרסת התובע לאירועים. גם המסמכים הרפואיים לא תמכו בטענת התובע, שכן הוא לא הזכיר כל אירוע הקשור לעבודה במהלך טיפוליו. יתר על כן, בית המשפט ציין כי האירוע הנטען נראה כהמשך לאירועים קודמים וכשיקוף התנהגותו הנטענת של העמית, המהווה מתח נפשי מצטבר ולא אירוע חריג. לפיכך, פסק בית הדין לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי התובעת לא הוכיחה התרחשות של אירוע חריג בעבודה. התביעה נדחתה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.