עת"מ 36572-04-13

תקציר

העתירה, המבקשת להורות למשיבים לחדול מהסתמכות על תכנית מתאר ירושלים 2000 כתכנית מחייבת, היא עתירה כללית ומקיפה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית מספקת. העותרים אינם תוקפים את הוראותיה המהותיות של התכנית ואינם מבקשים סעדים על סעיפיה הפרטניים, אלא מעלים טענה כללית נגד הסתמכות על התכנית בכללותה. עם זאת, מאחר שהמשיבים מתייחסים לתכנית כאל הנחיה מינהלית, ניתן לסטות ממנה במקרים ספציפיים, והמשיבים הבהירו כי ישקלו חריגות. כמו כן, העתירה מתמקדת בתנאים ספציפיים בתכנית הקשורים לתכנון המתחמים, תוך התעלמות מהיבטיה הרחבים יותר של התוכנית. גישה כללית זו אינה מכירה בכך שמרכיבי התכנית קשורים זה בזה, ולכן אין זה צודק לשלול הסתמכות כלשהי על התכנית. במקום זאת, יש להתייחס לטענות ספציפיות בנוגע לתחולת התכנית באופן פרטני. דחיית העתירה מוצדקת משום שהיא כללית באופן ממצה, והעותרים יכולים תמיד להעלות טענות ספציפיות במידת הצורך. מטעמים אלה מחליטה השופטת לדחות את העתירה על הסף, תוך הדגשה כי החלטה זו אינה מונעת דיון עתידי בטענות ספציפיות.