ת"א 23147-07-10

תקציר

התובע הגיש בקשה לשופט לפסול עצמו מלדון בתיק הנוגע להסכם שכירות שנכרת בין התובע לנתבע. עילת הפסילה מבוססת על קשרי ידידות של השופט עם חברי צוות הניהול של הנתבעת. התובעת סבורה כי יחסים אלה עשויים להשפיע על חוסר משוא הפנים של השופטת, ובפרט מדגישה את החברות בין השופטת לבין עו"ד תמר בן דוד, חברת הוועד המנהל של הנתבעת. הנאשם טוען כי חברויות אלה אינן מצדיקות הכחשה, שכן הן אינן קרובות מספיק כדי להשפיע על קבלת ההחלטות של השופט, ובן דוד אינו מעורב ישירות בתיק. השופטת מסכימה וקובעת כי יחסי ידידות אינם יוצרים חשש ממשי למשוא פנים, מה גם שלבן דוד אין מעורבות ישירה בעניין הנדון. עוד מדגישה ההחלטה כי מראית פני הצדק אינה עילה העומדת בפני עצמה. יתר על כן, בקשתו של התובע נעדרת את הכבוד והנימוס המצופים בדרך כלל, והשופטת מציינת כי מוטב היה לו הבקשה הייתה מנוסחת בצורה אדיבה יותר. בקשת העיכוב נדחית, והתובע חויב לפצות את הנתבע בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 5,000 ₪. החלטה זו היא סופית, וניתנת ללא נוכחות אף אחד מהצדדים.