ע"א 458/82

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על זכויות ושימוש בדירה משותפת לאחר פטירת בעלים. המערערת ביקשה לסלק את המשיבים מהנכס, בטענה שהשתלטו עליו שלא כדין ללא הסכמה וללא תמורה. עם זאת, בית המשפט מצא טענות אלה חסרות בסיס, וציין כי המשיבה השנייה התגוררה בדירה מילדותה, והמשיכה לעשות זאת גם לאחר מות אמה, בהסכמה משתמעת של בעלי נכסים אחרים. הערעור נדחה מכוח סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין, המאפשר לשותף לעשות שימוש סביר בקרקע משותפת אם אין בכך כדי להפריע לשימוש של שותף אחר. בית המשפט טען כי המערערת לא הוכיחה שימוש בלתי סביר ולא מנעה שימוש משותף. בהחלטה הודגש כי מגורים משותפים אינם מעשיים בדירה הקטנה וכי המערערת מעולם לא הציעה השתתפות משותפת באחזקת הנכס או בשימוש בו. דעות השופטים היו חלוקות באשר לפרשנות "שימוש סביר", כאשר היו המצדדים בהבנה רחבה יותר המתחשבת בנסיבות אישיות ובתנאים רכושיים. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי בתנאים הנוכחיים, כפיית מגורים משותפים אינה סבירה או ישימה. בית המשפט דחה גם את ערעורה של המערערת בעניין קביעת שכר בגין שימוש בנכס. בסופו של דבר, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות משפט שנגרמו למשיב השני.